הלקחים ליבואנים בישראל | מאמר דעה
בחודש אוקטובר 2025 ניתן בארצות הברית פסק דין תקדימי נגד חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון, שחויבה לשלם פיצוי של כ־966 מיליון דולר למשפחת המנוחה שטענה כי שימוש ממושך במשך עשרות שנים באבקת טלק מתוצרת החברה גרם למותה של המנוחה ממחלת הסרטן.
פרשת ג'ונסון אנד ג'ונסון הפכה לאחת מתביעות האחריות המפורסמות בעולם. בתי המשפט קבעו כי החברה ידעה במשך שנים על החשש הבריאותי, אך לא הזהירה את הציבור. זהו מאמר דעה הבוחן כיצד פרשה דומה הייתה נראית אילו הייתה מגיעה להכרעה בישראל ובמיוחד מה הייתה המשמעות עבורך כיבואן הפועל בשוק המקומי.
בישראל, בשונה ממדינות רבות אחרות, הדין קובע כי יבואן נחשב ל"יצרן" לכל דבר ועניין לצורך אחריות מוצר. כלומר גם אם לא ייצרת את המוצר בפועל, אתה זה שנושא בחזית האחריות מול הצרכן ונושא הסיכון המשפטי. הדוגמה הקלאסית היא פרשת רמדיה, שבה בית המשפט והרגולטור ראו ביבואן כגורם המרכזי שאחראי על הבטחת בטיחות ואיכות המוצר. אותו עיקרון היה מוחל גם במקרה בסדר גודל של ג'ונסון אנד ג'ונסון.
אילו מקרה כזה היה נידון בישראל, לא רק החברה עצמה הייתה חשופה, אלא גם נושאי משרה ודירקטורים היו עלולים להיתבע אישית במיוחד אם ניתן היה לטעון כי ידעו, או שהיה עליהם לדעת, על סיכון משמעותי ולא פעלו כדי למנוע נזק לציבור. כאן נכנס המימד האורגני: האחריות אינה רק של החברה כתאגיד, אלא גם של מי שמוביל ומפקח על פעילותה.
יתרה מכך במקרה של ירידה משמעותית בערך החברה כתוצאה מהסתרת מידע מהותי או היעדר גילוי נאות, בעלי המניות עצמם היו יכולים להגיש תביעה נגזרת נגד הדירקטורים ונושאי המשרה, וכן תובענה ייצוגית בגין הפגיעה בערך המניה. כלומר, החשיפה אינה רק מול הצרכן היא מתרחבת גם פנימה לתוך המבנה התאגידי מול בעלי המניות.
במילים פשוטות, בישראל, אם אתה יבואן אתה נתפס בעיני החוק כמי שנושא באחריות היצרן. אם מתגלה ליקוי חמור, אתה הוא ה"כתובת", וכך גם ההנהלה מאחוריך. האחריות אינה נגמרת בהבאת המוצר לארץ, היא כוללת בקרה, דיווח, מניעת סיכון, תיעוד, ופיקוח על טיב המוצר לאורך כל שרשרת האספקה.
זו בדיוק הסיבה שכיבואן אתה לא יכול להסתפק ב"העברה טכנית" של סחורה לישראל. מבחינת הדין – אתה הכתובת ונושא באחריות כאילו אתה היצרן בפועל. לכן לא מספיק “שיש ביטוח”, ולא כל פוליסה באמת מגינה עליך. פוליסות דירקטורים ונושאי משרה (D&O) בדרך-כלל אינן מכסות מצב שבו הנהלה ידעה על סיכון והסתירה אותו, בשל החריג המשפטי של Fraud / Prior Knowledge – כלומר, אם מוכח שידעת ולא פעלת, הכיסוי נשלל ואתה חשוף אישית. לעומת זאת, כאשר מדובר ברשלנות ניהולית או בכשל פיקוח בתום-לב, יש כיסוי – אבל רק אם ניתן להראות שנוהלו הליכי בקרה ונאסף תיעוד. ללא תיעוד גם רשלנות “נראית” כידיעה מוקדמת.
לכן, בהסכם היבוא שלך חייבים להופיע מנגנוני שיפוי ברורים מצד היצרן, ביטוח הכולל תקופת דיווח נוספת (Run-off), התחייבות להעברת נתוני איכות ובדיקות שוטפות, והוכחת עמידה בתקנים בינלאומיים. אלה אינם “סעיפים יפים” אלא שכבת ההגנה שבאמת עומדת ביום שבו מתגלה ליקוי.
המסקנה הפרקטית היא פשוטה: בישראל, אם אתה יבואן אתה בפועל היצרן בעיני החוק, ואתה נמדד לא רק על מה שהבאת לשוק אלא גם על מה שעשית כדי לוודא שהוא בטוח. מי שלא נערך מראש עלול למצוא את עצמו לבד בזירה המשפטית.
במשרד HPLAW אנו מלווים יבואנים ויצרנים של תוספי תזונה, תכשירי קוסמטיקה וציוד רפואי בבניית הסכמים מסחריים ותהליכי עבודה שמוודאים עמידה בדרישות ואחריות נזיקית. הניסיון שלנו ובעיקר של מייסד המשרד כיועץ משפטי בחברת "טבע" למעלה מ-15 שנה מלמד שדווקא סעיפים שנראים "תיאורטיים" כמו שיפוי, ביטוח, שינוי רגולטורי, אחריות מוצר או אירוע בלתי צפוי הם אלה שעושים את ההבדל בין חברה שמוגנת לבין חברה שנחשפת לסיכונים משמעותיים.
אנו מזמינים אתכם לבדוק את ההסכמים והפרקטיקות המשפטיות שלכם, לוודא שהם מותאמים למציאות המשתנה בעולם הפארמה והקוסמטיקה, ולהבטיח שגם כאשר הכללים משתנים, אתם עומדים בחובותיכם ולא נחשפים.
