כל פעילות משפטית המערבת התקשרות בין שני גופים או יותר מחייבת הסכם. החל בהעסקת עובדים או ספקי שירות, הסכמי שכירות, מתן או קבלת רשיונות וכלה בפיתוח, ייצור, שיווק והפצה של מוצרים, מיזוג בין חברות או גופים משפטיים וכד'.כל אלו מחייבים הסכם המגלם את ההסכמות בין הצדדים והדרכים לפתרון סכסוכים הנובעים מהתקשרויות אלו.
בין יתר הסיבות אשר בעטיין ניתן לבטל חוזה ניתן למצוא: 1. הפרה ייסודית של ההסכם אשר אדם סביר לא היה חותם על החוזה אם היה יודע מראש שההפרה תתקיים ותוצאותיה, או מקום שבו הצדדים לחוזה הסכימו במפורש שיהוו הפרה ייסודית; 2. הפרה שאינה ייסודית אשר לא תוקנה בתוך פרק זמן שהוסכם עליו בהסכם לאחר שנמסרה לצד המפר דרישה על כך מהצד השני; 3. אירוע כח עליון המונע מצד להסכם לפעול על פי הוראות ההסכם למשך תקופה העולה על המוסכם בהסכם; 4. מונה לצד השני ו/או לרכושו, כונס נכסים ו/או מנהל ו/או מפרק או ו/או מפרק זמני ו/או נאמן ו/או כל מינוי רשמי אחר מטעם נושים, או הוגשה בקשה למינוי כאמור; 5. במקרים מסויימים בהם בוטל רשיון או היתר כלשהו הדרוש לצורך ביצוע התחייבות על פי ההסכם.
ולא רק שאתה מחויב – מומלץ גם בשבילך, החוזה מגן בעיקר על העובד אך גם על המעסיק.
לצורך העניין הסכמת לשכור את הנכס במצבו הנוכחי . השאלה מה היה מצבו הנוכחי אז כשחתמת , ואם הכל היה בסדר אז, ואח״כ התפוצץ צינור או בעיות חשמל, אז מה מופיע בסעיף תיקונים ותחזוקה במקרה של בעיה בנכס? (אם יש סעיף כזה ) . באחריות בעל הנכס לתקן נזקים שאינם נעשים ברשלנות או באשמת השוכר, גם אם חתמת בהסכם מבחינת הדין האחריות לנזק כמו לדוגמא פיצוץ בצנרת היא על המשכיר.
הסכם סודיות חד צדדי לפיו צד אחד מגלה מידע סודי לצד השני, והסכם סודיות הדדי לפיו כל צד מגלה מידע סודי לצד השני ומחויב לשמור על המידע הסודי באותו אופן לפיו הוא שומר על המידע הסודי שלו.
בניסוח הסכם סודיות יש לשים לב להגדרת המידע הסודי. לעיתים מצרפים נספח להסכם המגדיר את המידע הסודי, במיוחד מקום שבו עצם גילוי המידע הסודי בטיוטת ההסכם מייתרת את החתימה על הסכם הסודיות. כמו כן יש לשים לב לחריגים להגדרת המידע הסודי כגון מידע ידוע לכל (הפך לנחלת הכלל), מידע שהיה ידוע לצד שקיבל את המידע קודם למסירתו, מידע שנתקבל מצד ג׳ באופן חוקי וכד׳.
נכון להיום לא קיימת פסיקה חד משמעית המגדירה את פרק הזמן לפיו ספק מחוייב לידע את המפיץ על רצונו בסיום ההסכם, מה שמותיר פירושים וספקולציות רבות. ההמלצה שלנו הנה לקבוע פרק זמן של הודעה מוקדמת בהסכם ההתקשרות, אשר ייגלם בתוכו את הציפיה הלגיטימית של המפיץ להחזיר לעצמו את ההשקעות שנעשו במסגרת ההתקשרות עם הספק, בין הכספיות ובין אלו שאינן כספיות. במסגרת מאמצי קידום המוצר של הספק במסגרת ההתקשרות ולאפשר למפיץ התארגנות לשם איתור ספק אחר.
עסקאות סחר חוץ בדרך כלל כוללות חוזה מכר, אשר הבהירות והפרשנות של תנאיו הינם דבר הכרחי למניעת סכסוך בין הצדדים לעסקה. על מנת לשמור על הרמוניזציה בפרשנות, אימצה לשכת המסחר הבינלאומית תקן בינלאומי (Incoterms) אשר הפכו לחלק בלתי נפרד משפת הסחר, מאוגדים לתוך חוזי סחר בינלאומי, ומעודכנים מעת לעת על ידי לשכת המסחר הבינלאומית בהתאם להתפתחות הסחר הבינלאומי. הכללים מסייעים לסוחרים במניעת אי-הבנות והם קובעים את החובות והזכויות, לרבות עלויות, אחריות וסיכונים הכרוכים במסירת טובין ממוכר לקונה. המונחים נבחרים בהתאם לטובין, לאמצעי ההובלה ולחובות של ארגון ההובלה והביטוח.
כללי FOB חלים אך ורק על שילוח בים ונתיב מים פנים ארצי. אין להשתמש בכללים אלה כאשר ההובלה כוללת גם הובלה ביבשה ו/או באוויר או כאשר המסירה מתבצעת לפני שהטובין "על סיפון" הספינה.
על פי תנאי השילוח כאמור למוכר אין חובה לדאוג לחוזה ההובלה, זוהי אחריות של הקונה. יחד עם זאת, אם הקונה לא מוסר למוכר הוראות בזמן, המוכר רשאי לרכוש בשמו של הקונה את חוזה ההובלה, כאשר הסיכון והעלויות יחולו על הקונה, ועליו להודיע זאת לקונה. על המוכר החובה למסור את הטובין "על סיפון הספינה". הסיכון כעת עובר כאשר הטובין על סיפון הספינה.
במידה ושם החברה המוצע כבר קיים ברשם החברות או קיים שם דומה, רשם החברות עלול לסרב לרשום את החברה, לכן יש לבדוק היטב את השם המוצע ולהוסיף שני שמות חלופיים. כמו כן, מקום שבו בעלי מניות המבקשים לרשום חברה הינם בעלי מניות בחברות אחרות בסטטוס של חברות מפרות חוק או שאותם בעלי מניות הינם רשומים כחייבים מוגבלים באמצעים בהוצל״פ או בהליכי פשיטת רגל, רשם החברות יסרב לרשום את החברה.
רישום סימן מסחר דורש מחקר מקדים להגשת בקשת הרישום. ההליך המקדים להליך הרישום הוא הליך חיפוש סימן המסחר. במידה וחברה (או אדם יחיד) מעוניינת ברישום סימן מסחר, עליה תחילה לבדוק – האם קיים סימן מסחר רשום תחת אותו השם או האם הוגשה בקשה לרישום סימן מסחר זהה. במידה והגענו למסקנה שלא נרשם סימן מסחר ניתן להתקדם להליך הרישום. דבר ראשון יש להגדיר את הסיווגים תחתם נרצה לרשום את סימן המסחר – על פי רשימה קבועה של 45 סיווגים שונים המפורסמת באתר רשם סימני המסחר. לאחר קביעת הסיווגים, ממלאים את הבקשה ומגישים אותה לרשם סימני המסחר. משך זמן הליך רישום סימן מסחר נע בין 14-15 חודשים. ניתן לבצע רישום סימן מסחר מהיר בתוספת אגרה המקצר את הליך הרישום ל-3-4 חודשים בלבד.
לצורך פתיחת חשבון הבנק, יש להצטייד בתעודת התאגדות ותקנון החברה (שיסופקו לאחר רישום החברה ברשם החברות). כמו כן נדרש פרוטוקול אסיפה כללית לפתיחת חשבון בנק ומורשה חתימה, וכן אישור עו"ד לפתיחת חשבון בנק.
סעיפי השיפוי נועדו לטפל בעיקר במצבים בהם צד להסכם נתבע על ידי צד שלישי להסכם ב"אשמת" הצד השני להסכם ולקבוע את ההליך לטיפול במצבים אלה. נכון שסעיפי השיפוי יכללו בין היתר פירוט בדבר חובת ההודעה של הצד המשופה, הצד שיטפל בתביעה של הצד השלישי כנגד השימוש במוצר ומידת החופש שלו בניהול התביעה והסיוע שיידרש מהצד האחר.
הגבלת האחריות היא החרגה של סוגים מסוימים של אחריות (בדרך כלל נזקים עקיפים) מגדר אחריותו של צד להסכם; וכן קביעת סכום מקסימלי לאחריות צד תחת ההסכם. לעיתים קיימים בהסכמים סעיפים המחריגים סוגים מסויימים של אחריות. לדוגמא החרגה של "נזקים עקיפים" מובהקים כגון אובדן רווחים הנובע מהפרה של ההסכם. זאת ועוד, באם אתה ספק שירות אשר עלול להיחשף לסיכון פיננסי כבד באם השירות אותו אתה מספק יגרום לנזק כבד נכון להוסיף סעיף המגביל את אחריותך לסכום מסוים, אשר יכול להיות סכום התמורה שאותו שאתה מקבל בגין השירות או מכפלה של אותו סכום.
בדרך כלל כאשר המדובר בזכות הפצה בלעדית נהוג להוסיף להסכם סעיף עמידה ביעדי ביצוע. מכירות בפועל בתקופת ההסכם, או במסגרת אבני דרך הינו מרכיב קריטי לבחינת תפקודו של המפיץ אשר אי עמידה ביעדים יאפשרו לספק להביא לידי סיום את הבלעדיות או ההסכם כולו. לעיתים בשווקים ״חדשים״ נהוג לאפשר למפיץ תקופת חסד במהלכה לא תותנה הבלעדיות במינימום רכישות.
אחריות – במקרה בו המוצר פגום, מדובר למעשה בהתחייבות של היצרן או הספק הנותן את האחריות למוצר, לתקן את המוצר או להחליפו באחר, ואילו חבות מוצר הינה למעשה אחריותו של היצרן או הספק לנזקי גוף או רכוש שנגרמים כתוצאה משימוש במוצר.
בהסכמים רבים בין ספק ללקוח יופיע סעיף המסדיר את דרך יישוב הסכסוכים. במידה ומעוניינים ליישב את הסכסוכים בדרך של בוררות, יש לבדוק היטב את העניינים הבאים: הגדרת המקרים שעליהם תחול תניית הבוררות, הגדרת זהות הבורר (יש להקפיד על בחירת בורר ניטרלי וכן לציין את מספר הבוררים), יש להגדיר את סמכויותיו של הבורר – האם מוסמך לתת צווים וסעדים זמניים ולפסוק על פי הדין המהותי, האם הצדדים מעוניינים בערכאת ערעור על פסק הבורר, בפני בורר נוסף, או ערעור ברשות לבית המשפט, על פי התנאים הקבועים בחוק?
מעבר לעובדה הברורה שליד (קשר) חייב להיות מאושר על ידי הצד המבקש את השירות יש להגדיר זמן לתקפות הליד. כלומר, אחרי תקופה זו, הפיינדר לא יהיה זכאי לעמלה אם תהיה עסקה עם הליד. בדרך כלל מגדירים תקופה של חצי שנה אחרי הקשר האחרון עם הליד, במידה ולא נעשה שום קשר – הליד נמחק. הגבלה נוספת שניתן וחשוב ליצור הינה הגבלת זמן מרגע יצירת הקשר ע”י הפיינדר ועד מענה עם הליד.
בד”כ נהוג לתת התראה מראש ובכתב של 7-14 יום לסיום התקשרות. יש לוודא כי הסכם הפיינדר כולל סעיף לפיו גם אם ההתקשרות עם הפיינדר מסתיימת, מכל סיבה שהיא, עדיין חלים על הצד המבקש את השירות חובת תקפות הלידים והתשלומים על הקישורים שבוצעו במהלך תקופת ההתקשרות.
במידה ובהסכם ההתקשרות לא הוגדרו הדרישות מן הפיינדר במדויק, עלול הפיינדר למצוא עצמו נאבק מול ההסכם, על מנת להוכיח זכאותו לתשלום. או אז, תועלה נגדו הטענה כי לא היה “הגורם היעיל” בקשירת העסקה המדוברת, ולכן, איננו זכאי לתשלום. בבחינת שאלת ״הגורם היעיל״ הפסיקה בוחנת בין היתר את מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך היקף מגעים, פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים וכן קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף.
הסכם המייסדים מתייחס בדרך כלל לפעילות עסקית עתידית במסגרת חברה שתוקם (או שהוקמה זה מכבר), ונהוג לכנותו ככזה בעיקר בקרב סטארטאפים ו/או מיזמים בתחילת דרכם. לעומת זאת, הסכם שותפים בעסק במרבית המקרים מתייחס להסדרת החובות והזכויות בין מייסדיה של פעילות עסקית במסגרת שותפות רשומה או שאינה רשומה, או בין שותפים כלליים ומוגבלים, המתאגדים לכדי מיזם או עסק בתחומים בהם ישנה לשותפות עסקית יתרון על פני הקמת חברה.
