רבים שואפים להתמנות לדירקטור בשל היוקרה, הסטטוס, ההשפעה הרבה וכמובן השכר, אשר לעיתים אינו מגלם את הסיכון הרב אליו נחשף הדירקטור .
לצד הזכויות הרבות והיוקרה, קיים גם מכלול של חובות וחשיפה לנזקים גדולים ובלתי צפויים ובשל כך אדם המעוניין לכהן בדריקטוריון חייב למלא אחר החובות החלות עליו על פי הדין ולהיות בקיא בתחומי הפעילות של החברה אשר בה הוא מכהן כדירקטור.
בחודש אוגוסט השנה הכריע בית המשפט העליון בערעור שהוגש כנגד הקביעה שהתקבלה בבית המשפט המחוזי לפיה הדירקטורים אינם אחראים לנזקי החברה. בהחלטתו הזכיר בית המשפט העליון את ההלכה הפסוקה לפיה חובת הזהירות של הדירקטור מטילה עליו חובה לנקוט אמצעי זהירות סבירים בכדי למנוע נזקים לחברה שבה הוא מכהן כדירקטור.
וקבע כי המבחן הרלבנטי לעניין חובת הזהירות של הדירקטור כלפי החברה הנו מבחן הדירקטור הסביר, קרי על הדירקטור לנקוט את כל אמצעי הזהירות אשר היה נוקט בהם דירקטור סביר באותן נסיבות. על פי החוק על הדירקטור לעמוד בשתי דרישות עקריות (1) נקיטת אמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות של פעולה המובאת לאישורו בדריקטוריון; (2) שתתקיים בדירקטור מידה נאותה של מיומנות וכישורים. כחלק מדרישה זו נדרש הדירקטור להקדיש זמן ראוי לענייניה של החברה ובכלל זה להיות נוכח באופן פעיל בישיבות הדריקטוריון.
מבחינה אופרטיבית מומלץ לדירקטור לעמוד על כך שהחברה תבטח אותו באמצעות פוליסת ביטוח אחריות נושאי משרה / אחריות מקצועית, או בשמה המקוצר הידוע בעולם כ – D&O. החברה משלמת פרמיה לחברה הביטוח, היא בעלת הפוליסה ובמקרה של תביעה כנגד הדירקטור החברה המבטחת מכסה את עלויות המשפט ותוצאותיו בתחום הנזיקין.
אופציה נוספת היא הבטחה של החברה לשפות את הדירקטור למקרה שייתבע בעתיד בגין הפרת חבותו.
יחד עם זאת, אל לדירקטור להרגיש מוגן "ולהירדם בשמירה" תוך הפרת חובות הזהירות המוטלת עליו כנושא משרה.
